שגיאות: דפוס ה-'if err != nil'

ב-Go, שגיאות הן ערכים, לא חריגים. פונקציה שיכולה fail מחזירה את השגיאה בתור הערך האחרון, והמתקשר בודק אותה במפורש. זה מפורש, צפוי, קל לבדיקה - המחיר הוא קצת יותר מילוליות.

הממשק error

error הוא ממשק קטן המובנה בשפה:

type error interface {
    Error() string
}

כל סוג שמיישם Error() string הוא error.

התבנית הבסיסית

v, err := operazione()
if err != nil {
    // gestisci o propaga
    return err
}
// usa v

אתה תראה את זה אלפי פעמים: זה הקוד האידיומטי לכל שיחה שגויה. אל תרגיש אשמה על החזרה - זו תכונה, לא באג.

שגיאות בנייה: errors.New וfmt.Errorf

import (
    "errors"
    "fmt"
)

err1 := errors.New("file mancante")
err2 := fmt.Errorf("apertura %q fallita: permesso negato", path)

fmt.Errorf מושלם כשרוצים לכלול משתנים בהודעה.

גלישה עם %w

כדי להפיץ שגיאה בהוספת הקשר מבלי לאבד את המקור:

f, err := os.Open(path)
if err != nil {
    return fmt.Errorf("config: %w", err)
}

%w "עוטף" את השגיאה המקורית, שניתן לשחזר מאוחר יותר עם errors.Is (שוויון עבור זקיפים) או errors.As (עבור סוג בטון):

if errors.Is(err, os.ErrNotExist) {
    // file inesistente, gestione speciale
}

שגיאות זקיף

אלו הן שגיאות המיוצאות כמשתנים, המשמשות להשוואות עם errors.Is:

var ErrNotFound = errors.New("non trovato")

func find(id int) (Item, error) {
    // ...
    return Item{}, ErrNotFound
}

// chiamante:
if errors.Is(err, ErrNotFound) { ... }

panic וrecover (תצוגה מקדימה)

panic קיים ב-Go אך שמור לשגיאות בלתי ניתנות לשחזור (למשל באגים, אינוריאנטים שהופרו), לא עבור זרימת בקרה רגילה. אנחנו ניכנס עמוק יותר מודול הפונקציות עם defer/recover. לעת עתה: אל תשתמש בו במקום של תבנית if err != nil.

נסה את זה

v, err := f()
// poi?

לְסַכֵּם

• error הוא ממשק עם שיטה אחת Error() string.
• דפוס קנוני: v, err := f(); if err != nil { return err }.
• בניית שגיאות עם errors.New(msg) או fmt.Errorf("ctx: %w", err).
• השתמש ב-%w לעיטוף וב-errors.Is / errors.As כדי לבדוק את השרשרת.
• panic רק עבור שגיאות בלתי ניתנות לשחזור, לא עבור זרימת בקרה רגילה.