ממשקים

בעוד מחלקות מופשטות יכולות להכיל גם קוד מיושם חלקית וגם שדות מופעים, ממשקים ב-Java הם חוזים של התנהגות טהורה. ממשק מגדיר מה מחלקה חייבת להיות מסוגלת לעשות, אבל לא איך היא עושה זאת.

הדבר מאפשר ניתוק מוחלט בין הגדרת הפעולות לביצוען בפועל.

הגדרת ממשק (interface)

אנו משתמשים במילת המפתח interface. כל השיטות המוצהרות בממשק הן במרומז public ו-abstract (אין צורך לציין זאת):

interface Drivable {
    void startEngine();
    void stopEngine();
}

הטמעת ממשק (implements)

מחלקה מיישמת ממשק באמצעות מילת המפתח implements ונדרשת לספק את היישום (עם גוף) עבור כל השיטות המוגדרות:

class Motorcycle implements Drivable {
    @Override
    public void startEngine() {
        System.out.println("Rombo del motore acceso!");
    }

    @Override
    public void stopEngine() {
        System.out.println("Motore spento.");
    }
}

היתרונות של ממשקים

1. ירושה מרובת: ב-Java, מחלקה יכולה להרחיב רק אחד מחלקת אב (ירושה יחידה), אך היא יכולה ליישם ממשקים מרובים בו-זמנית.
   Java

   העתק

   class HybridCar implements Drivable, Chargeable { ... }

2. ניתוק: ניתן להגדיר משתנים באמצעות סוג הממשק. ניתן להקצות כל אובייקט שמיישם את הממשק הזה למשתנה כזה.
   Java

   העתק

   Drivable vehicle = new Motorcycle();
   vehicle.startEngine();

קבועים בממשקים

בממשקים אפשר להצהיר על שדות. שדות אלו הם באופן מרומז public static final (כלומר קבועי מחלקה), גם אם לא תציין את השינויים הללו. כתוצאה מכך, יש לאתחל אותם מיד עם ההכרזה:

interface PhysicsConstants {
    double GRAVITY = 9.81; // Implicitly public static final
}

שיטות ברירת מחדל (default)

החל מ-Java 8, ניתן להגדיר שיטות עם מימוש ברירת מחדל בתוך ממשק באמצעות מילת המפתח default. שיטות אלו אינן מאלצות את המחלקות המיישמות לעקוף אותן, ומספקות התנהגות סתירה:

interface Logger {
    void log(String message);

    // Default method with a body
    default void logError(String message) {
        log("ERROR: " + message);
    }
}

נסה זאת בעצמך