הדפסה וחוטי f

כדי לתקשר משהו למשתמש (או לראות מה קורה בפנים התוכנית שלנו) אנו משתמשים בפונקציה המובנית print(...). להלחין טקסט ממספר ערכים, התחביר המודרני והמועדף הוא ה מחרוזת f.

print(...)

print("Ciao, mondo!")           # Ciao, mondo!
print("a", "b", "c")            # a b c       (separati da spazio)
print(2 + 2)                    # 4
print("riga 1", "riga 2")       # riga 1 riga 2

print יכול לקחת כמה טיעונים שתרצה: הוא מצטרף אליהם עם רווח (על ידי ברירת מחדל) ומוסיף שורה חדשה בסוף. אתה יכול לשנות את שניהם עם פרמטרים sep וend:

print("a", "b", "c", sep="-")   # a-b-c
print("senza newline", end="")  # niente \n dopo

מחרוזת f: אינטרפולציה מודרנית

מחרוזת f היא מחרוזת עם קידומת f: בתוך הסוגרים {...} אתה יכול להכניס כל ביטוי של Python, שיוערך ויוכנס לתוך תוצאה:

nome = "Ada"
anni = 30
print(f"Mi chiamo {nome} e ho {anni} anni.")
# Mi chiamo Ada e ho 30 anni.

בתוך הפלטה אתה יכול לשים שיחות, פעולות, גישה לאובייקט - זה כן קוד פייתון מכל הבחינות:

prezzo = 12.5
quantita = 3
print(f"Totale: {prezzo * quantita:.2f} €")
# Totale: 37.50 €

ה-:.2f אחרי הנקודתיים הוא מפרט פורמט: במקרה זה "שני עשרונים ספרות, נקודה קבועה". מפרט הפורמט השימושי ביותר:

• :.Nf - N ספרות עשרוניות (f"{pi:.4f}" → 3.1416).
• :N / :>N / :<N / :^N - רוחב N, יישור ימין/שמאל/מרכז.
• :_ או :, - מפריד אלפים (f"{1000000:,}" → 1,000,000).

תחבירים חלופיים (לעיון)

לפני מחרוזות f (שהוצגו ב-Python 3.6) נעשה שימוש בשתי צורות אתה עדיין תיתקל בקוד ישן יותר:

# stile .format() — verboso ma esplicito
"{} ha {} anni".format("Ada", 30)

# stile %-formatting — molto vecchio
"%s ha %d anni" % ("Ada", 30)

לקוד חדש, השתמש תמיד ב-f-strings: קצר יותר, קריא יותר, מהיר יותר.

עיצוב מתקדם עם מחרוזות f

מחרוזות F תומכות במפרטי עיצוב עשירים ישירות בתוך הפלטה המתולתלת. לדוגמה, כדי לעצב מספר עשרוני עם שני מקומות עשרוניים בדיוק, אתה יכול לכתוב:

price = 19.99
print(f"Price: {price:.2f} $")

המפרט :.2f מציין שאנו רוצים לייצג את הצוף עם 2 מקומות עשרוניים בדיוק.

נסה זאת בעצמך

סקירת התרגיל

אתגר נוסף