אינדקסים ועצי B

איך מסד נתונים יכול למצוא רשומה אחת בין מיליוני שורות בשברירי שנייה?

כברירת מחדל, כאשר אנו שואלים את SELECT * FROM customers WHERE city = 'Milano', Postgres צריך לבצע סריקה רציפה: הוא קורא פיזית את כל הטבלה מדיסק שורה אחר שורה, ומשווה כל עיר עם "מילאנו". כאשר טבלה מכילה מיליוני שיאים, התהליך הזה משבש את הביצועים.

התשובה המבנית העיקרית לצווארי הבקבוק הללו היא אינדקסים.

אינדקסים (B-Trees)

אינדקסים פועלים בדיוק כמו האינדקס האנליטי בחלק האחורי של ספר גדול. במקום לקרוא את הספר כולו כדי למצוא היכן הוא מדבר על "מילאנו", אנו מחפשים את העמודים האחוריים שבהם המילה "מילאנו" מפנה אותנו אל [p. 45, 114, 230]. מאגרי מידע, מאחורי הקלעים, בונים את מבנה הנתונים הנפרד והקומפקטי הזה (לעיתים קרובות "B-Tree") מסודר לפי העמודה או העמודות המדוברות, המכילים מצביעים ישירים לאחסון הפיזי של השורות התואמות.

-- Creare un indice semplice
CREATE INDEX idx_customers_city ON customers(city);

פעולה יחידה זו מפעילה את מנוע Postgres, אשר יחלץ ויוסיף את כל הערכים city ברקע. לאחר השלמתו, כל SELECT ... WHERE city = '...' עוקבות יטוסו!

מפתחות עיקריים וייחודיות

האם ידעת שהמפתח הראשי (PRIMARY KEY) וכללי המפתח UNIQUE משתמשים בסתר באינדקסים מתחת למכסה המנוע? מכיוון שה-DB חייב להבטיח שדוא"ל או מזהה לעולם לא ישוכפלו בעת הוספת או שינוי שורות, PostgreSQL יוצר אוטומטית אינדקס B-Tree מרומז מעליהם: כך בדיקות הייחודיות נמשכות מיקרו-שניות.

זו הסיבה שהצטרפות בשדה ID היא בעלת ביצועים מדהימים.

הורדת מדד

אם אתה מבין ששאילתות כבדות השתנו ולעולם לא עיין באינדקס, חכם להרוס אותו ולתפוס מחדש מקום חיוני:

DROP INDEX idx_customers_city;

התור שלך

חקר אינדקסים ייחודיים משניים